במדינת ישראל השתרשה התפיסה כי השופטים נטולי עמדות פוליטיות וחסרי פניות. ובכל זאת, נראה כי לשופט שטיין יש אג'נדה ברורה: להחזיר את אמון הציבור לבית המשפט. 

מגזין בית המשפט!

                                           ▪  ▪  ▪

שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין (64), התמנה לבית המשפט העליון באוגוסט 2018. אין חולק כי מינויו מבוסס על מסלול מקצועי-משפטי מרשים ומעורר השראה. הוא הצטיין בלימודיו באוניברסיטה העברית. התמחה אצל שופט בית המשפט העליון מנחם אלון ז"ל. בשירות המילואים שירת בפרקליטות הצבאית ושימש קצין משפטים בממשל הצבאי ברצועת עזה. טרם מינויו לעליון שימש שנים רבות בתור פרופסור למשפטים במוסדות אקדמיים מובילים בעולם ופרסם מעל שמונים מאמרים – חלקם בבמות האקדמיות החשובות ביותר, בהם פיתח דוקטרינות ומודלים משפטיים שהשפעתם על המשפט המערבי הוא דרמטי. אלא שחוכמתו לא רק בעולם המשפט: הוא היה אלוף ברית המועצות בשחמט לתלמידים עד גיל 14 (תקראו שוב: בברית המועצות, לא בישראל). בעת שירותו הצבאי זכה באליפות צה"ל בשחמט. כיום הוא שחמטאי פעיל ובעל דרגת אמן ישראלית. לא תהיה זו הגזמה לומר שהשופט שטיין הוא גאון – במלוא מובן המילה.

מינויו לעליון בשנת 2018 הוביל לתגובות מגוונות, בין אם בשל עמדותיו הלאומיות בטובתה של המדינה ובין להתנגדותו לאקטיביזם השיפוטי ולכוח הרב שצבר תפקיד היועמ"ש במסגרת השררה השיפוטית. בסופו של דבר, לאחר התנגדות יריביו הפוליטיים והאישיים, הוא מונה לבית המשפט העליון – מינוי הטומן בחובּו הבטחה גדולה.

"כוחו של השופט שטיין הוא לא רק בכושר כתיבתו החד והקולח; גם לא רק בדיוק ובתמצות פסיקותיו. כושר רטורי מרשים עומד לצידו. הרצאותיו מאלפות ודבר דבור על אופניו. הוא כריזמטי, מרתק וטיעוניו ברורים ומסודרים – גם להדיוטות"



השופט שטיין הוא משפטן בחסד. פסיקותיו מדויקות ומבוססות על חקיקה ופסיקה, כמו כן הוא ממעט בכתיבה פובליציסטית בפסקי הדין (מה שמכנים לעיתים "אוביטר"). עיון בהכרעותיו מגלה כי הוא מתרכז בשאלה המשפטית עליה נשאל. כך למשל, באחת מפסיקותיו הראשונות, בבג"ץ ג'קלין, הצטרף לדעות השופטים שדחו עתירה לביטול תל"ן (תשלומי לימוד נוספים) – אך לעומת חבריו לפסק הדין הוא נמנע מלהביע את עמדתו האישית או להסוות את דעתו הפוליטית בסוגיה שעל הפרק באצטלה של נימוקים משפטיים. דחיית העתירה הייתה קצרה ועניינית ובה הוא ניסח את תפיסתו הדמוקרטית ביחס לתפקיד השופט במילים כי "הקביעה כיצד איזון זה ייעשה [בין חירות לשוויון – ש.ש.] צריכה להיעשות ביום הבוחר, ולא ביום העותר". כה לחי לתפיסה דמוקרטית בריאה.

כוחו של השופט שטיין הוא לא רק בכושר כתיבתו החד והקולח; גם לא רק בדיוק ובתמצות פסיקותיו. כושר רטורי מרשים עומד לצידו. הרצאותיו מאלפות ודבר דבור על אופניו. הוא כריזמטי, מרתק וטיעוניו ברורים ומסודרים – גם להדיוטות. אומנם שופטי עליון אינם נדרשים לכישורים וורבאליים אבל בימים בהם עיני הכול נשואים למוצא פיהם, טוב שבין שופטי העליון יש גם כמו השופט שטיין שמנסח את דבריו בטוב טעם ומשאיר טעם טוב. בעזרת נאומיו והרצאותיו, ולא פחות מכך – פסיקותיו המרוסנות – הוא תורם גם לחיזוק "אמון הציבור" בבית המשפט העליון.

בימים אלו אין לזלזל בתרומה כזו לבית המשפט העליון. מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת חיפה מגלה כי רמת אמון הציבור במוסד השיפוטי הוא בשפל חסר תקדים. לתופעה זו הסברים רבים – שחלקם אינם קשורים להתנהלותו של בית המשפט העליון אלא לדמוקרטיזציה של המידע (עידן הרשתות החברתיות במסגרת מהפכת המידע) והעדר אמון במוסדות השלטון בכללם. עם זאת, יש התולים את הירידה של אמון הציבור בהתנהלותו של בית המשפט העליון עצמו במסגרת המאבק הבריא שבין רשויות השלטון. "איזונים ובלמים" הוא תוצר חשוב ונדרש של "הפרדת רשויות", אבל יש הטוענים שהרשות השופטת שכחה לאזן ולבלום את עצמה. פרשנות שיפוטית התלושה מן החקיקה שלפעמים אף סותרת אותה, קונסטלציות משפטיות להשגת תוצאה ידועה מראש – כל אלו אינן תורמות לתדמיתה הציבורית. בדומה, ביקורת גורפת כלפי הרשויות הנבחרות לחיזוק אתוס "שומרי הסף" על חשבון "נבחרי הציבור" – מרסקת את "אמון הציבור ברשות השופטת".

יש שיגידו שהשופט אלכס שטיין הוא 'מעט מדי ומאוחר מדי' כדי להשיב את אמון הציבור. אבל קשה שלא להכיר במאמציו להשיב את הסדר על כנו. פסיקותיו – אם כי יש להודות שלא כולן – מעידות על תורה שיפוטית סדורה, לפיה ברירת המחדל הוא רצונו של המחוקק. החקיקה, גם אם אינה מושלמת – היא המחייבת. מגמתו ברורה: יש לפרש את המילים הכתובות – כמו שהן, ולא לפי גחמות רגעיות או לפי אידיאלים, חשובים שככל שיהיו, של היושב בדין. היצמדות ללשון המחוקק הובילה לביקורת כנגדו, "כיצד הוא מעז לפסוק לפי החוק ולא לפי רעיונות מופשטים של צדק?". אבל נראה שהשופט שטיין לא מתרגש כי לפי שיטתו החוק אינו המלצה לשופט; החוק הוא הריבון ולכן על פיו יישק דבר. הציבור ראוי לשופטים כמו השופט שטיין – המכבד את תוצרי נציגי הציבור, ובכך מכבד את הרשות השופטת שנועדה בראש ובראשונה לשרת את הציבור ולא רק לשלוט עליו.