מהו היקף עבירת המתה "בקלות דעת"?
עבירת המתה בקלות דעת מעלה שאלות נוקבות לגבי היקפה והשלכותיה. למשל: האם לעבירה של קלות דעת קיימות עבירות נגזרות? האם ניתן להאשים אדם בעבירה של סיוע להמתה בקלות דעת באמצעות צירופו של סעיף 31 (סיוע) לסעיף 301ג לחוק? פרופ'
יורם רבין
מציג את המתווה הראשוני למענה על שאלות חשובות אלו
מאת: פרופ' יורם רבין I נשיא המכללה למנהל
העבירה של המתה בקלות דעת, הקבועה בסעיף 301ג' לחוק העונשין, קובעת: "הגורם למותו של אדם בקלות דעת, דינו – מאסר שתים עשרה שנים". עבירה זו שנוספה לספר החוקים בתיקון 137 לחוק העונשין, בשנת 2019, היא כיום העבירה הקלה ביותר – לא כולל עבירות נגזרות למיניהן – במדרג עבירות ההמתה הדורשות מחשבה פלילית, והראשונה בספר החוקים, אשר דורשת "קלות דעת" במפורש בהגדרת העבירה.
העבירה של המתה בקלות דעת באה תחתיה של עבירת ההריגה (המנדטורית-הישראלית), שהייתה קבועה בסעיף 298 לחוק העונשין, ואשר לאחר תיקון 39 לחוק העונשין הסתפקה ביסוד נפשי של קלות דעת, היינו ניתן היה להוכיח לגביה לכל הפחות קלות דעת אך גם אדישות או כוונה (אך לא "כוונה תחילה" שהייתה קבועה בסעיף 301 לחוק, ואשר נדרשה בעבירת הרצח). בפסיקה הוסבר, כי עבירת ההריגה בוטלה מתוך הכרה כי מוטת כנפיה הייתה רחבה יתר על המידה, כך שבגדרה באו הן מקרי המתה מכוונים שאינם באים בגדרה של עבירת רצח והן מקרי המתה מתוך קלות דעת. לשון אחר, עבירת ההריגה שפסה מהעולם, נחתכה לשתיים: גרימת המוות באדישות הפכה לסף התחתון בעבירת הרצח; ואילו גרימת מוות בקלות דעת (בנפרד מאדישות) נולדה כעבירה חדשה – המתה בקלות דעת!
העבירה של המתה בקלות דעת נועדה לחול, בעיקר, על תאונות דרכים קטלניות, במצבים שבהם הנהג היה קל דעת בלבד לאפשרות הגרימה למוות של נהגים אחרים, של יושבי הרכב או של הולכי רגל. אם בעבר, כאשר דובר בתאונת דרכים קטלנית, התלבטות התביעה בהגשת כתב אישום הייתה בין גרם מוות ברשלנות (עד שלוש שנות מאסר) לבין הריגה (עד עשרים שנות מאסר), כיום, המדרג מתון יותר, והמנעד נא בין גרם מוות ברשלנות (עד שלוש שנות מאסר) לבין גרם מוות בקלות דעת (עד שתים עשרה שנות מאסר).
"אין ספק, כי לא יחלוף זמן רב עד אשר השאלות עליהן עמדנו, והשאלות הנוספות שאותן אך הצגנו, יתעוררו באולמות בתי המשפט וההכרעה בהן תידרש"
שאלה היא, האם לעבירה של קלות דעת קיימות עבירות נגזרות? לשאלה זו אין תשובה מפורשת בחוק העונשין. כך למשל, לדעתי, לא ניתן לצרף את סעיף 25 לחוק (המגדיר עבירה של ניסיון) ביחד עם סעיף 301ג לחוק וליצור עבירה של "ניסיון להמתה בקלות דעת". הטעם לכך הוא, שהיסוד הנפשי (החפצי) של העבירה המוגמרת שהינו "קלות דעת" אינו מתיישב עם היסוד הנפשי לעבירת הניסיון שהוא "מטרה". אם ניתן להוכיח במקרה מסוים, כי לעושה הייתה מטרה לגרום מוות, אזי בהכרח העושה לא היה קל ביחס לתוצאה של מוות. מטרה היא הלך נפש חמור מקלות דעת, ואם ניתן להוכיח שלעושה הייתה מטרה לגרום מוות הרי שניתן להאשימו בעבירה של ניסיון לרצח (סעיף 305 לחוק).
שאלה נוספת היא, האם ניתן להאשים אדם בעבירה של סיוע להמתה בקלות דעת באמצעות צירופו של סעיף 31 (סיוע) לסעיף 301ג לחוק? היסוד הנפשי של עבירת הסיוע, כולל בהתאם לדין הנוהג, שני רכיבים: הראשון, מודעות לכל רכיבי היסוד העובדתי של הסיוע. זאת, מכוח ההוראה הכללית שבסעיף 20(א) לחוק, אשר מחייבת קיומה של מודעות בכל עבירה של מחשבה פלילית. השני, מטרה או תכלית לסייע לעבריין העיקרי. זאת מכוח הסיפא של סעיף 31 לחוק, אשר קובע, כי את מעשה הסיוע יש לבצע [...] כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה [...]". האם הרכיב של "מטרה" לסייע מתיישבת עם קלות של דעת של המבצע העיקרי? לדעתי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. כך למשל, המסייע יכול לבצע מעשה מתוך מטרה לסייע למבצע העיקרי לבצע עבירה של הצתה, כאשר המבצע העיקרי קל דעת לגבי האפשרות שהתנהגותו תגרום מוות. המסייע יכול להיות בעל מטרה לסייע למבצע העיקרי להצית בית, כאשר המבצע העיקרי קל דעת לאפשרות כי ההצתה תגרום למוות של אדם אשר היה מצוי בקרבת מקום. זאת אומרת, בהתאם להגדרת "קלות דעת", בעת ביצוע ההצתה המבצע העיקרי נטל סיכון בלתי סביר לאפשרות הגרימה לתוצאה של מוות, אך הוא לא רצה בתוצאה זו ואף הייתה לו תקווה שיצליח למנוע אותה.
אלו הן אך דוגמאות. שאלות נוספות לגבי עבירות נגזרות להמתה בקלות דעת הינן, האם קיימת עבירה של שידול להמתה בקלות דעת? והאם יש להכיר בביצוע בצוותא של המתה בקלות דעת? אין ספק, כי לא יחלוף זמן רב עד אשר השאלות עליהן עמדנו, והשאלות הנוספות שאותן אך הצגנו, יתעוררו באולמות בתי המשפט וההכרעה בהן תידרש.
מגזין בית המשפט!
