מאת: ד"ר יניב ואקי | מגזין בית המשפט

לאחרונה נחשפנו למספר פרסומים אודות מספר פרשיות – פרשת חברת NSO ותוכנת הריגול פגסוס; הפרשה שזכתה לכינוי "מין תמורת מינוי"; הפרשה בדבר החשדות להטרדת עד המדינה מצד עוזרי ראש הממשלה לשעבר – אשר במרכז של כל אחת מהן עומד השימוש שנעשה על ידי רשויות אכיפת החוק בטלפון החכם של הצדדים המעורבים. פרשיות אלה מחדדות את המתח שבין זכותו של האדם לפרטיות ולכבוד לבין צרכי מערכת אכיפת החוק ותפקידה בחשיפת עבירות ופשעים, והן מעוררות מחדש את השאלה מהי נקודת האיזון הראויה בין הזכות לפרטיותו של אדם לבין האינטרס הציבורי בדבר שמירת הסדר הציבורי ושלטון החוק.

הטלפון החכם נברא בצלמו של האדם. הוא אוצר בתוכו מידע רב אודות חייו של האדם בכל תחומי חייו. כך למשל, ניתן למצוא בו רישומי שיחות; הודעות טקסט; תכתובות דוא"ל; שיחות מוקלטות; תמונות וסרטוני וידאו; היסטוריית גלישה באינטרנט; היסטוריית חיפוש במנועי חיפוש; נתוני המיקום של המשתמש; פרטי אנשי קשר; יומן; פתקי תזכורות; עסקאות שביצע; פרטי חשבונות הבנק שלו; חתימת קול של המשתמש וטביעת האצבע שלו; ועוד.

אם לא די בכך, הטלפון החכם נושא על גביו חיישנים מיוחדים המספקים מידע על התנועה של המשתמש (מהירות וכיוון); המצלמות מספקות צילומי תמונות (סטילס) ווידאו; ואילו המיקרופון של הטלפון יכול להקליט קבצי קול. באמצעות הטלפון ניתן גם לחדור לרשתות החברתיות בהן הוא שותף ולחשבונות הבנק שלו. כל אלה הופכים את הטלפון החכם למכשיר מעקב וניטור מהמתקדמים בעולם המאפשר חדירה למרחבי הזיכרון האישי של האדם ולעולמו הפנימי.

יוצא אפוא כי יכולת הניטור ואיסוף המידע של הטלפון החכם מאפשרים באמצעותו לדעת כל פרט ופרט על אורחות חייו של האדם שבצלמו הוא נברא – תחומי העניין שלו, העסקאות שהוא מבצע, המיקום שלו, אנשי שיחו ותכני השיחה, מידע אינטימי אודותיו, המחשבות שבליבו וההגיגים שבראשו. ולא רק של המחזיק במכשיר אלא גם של צדדים שלישיים.

בשל כל האמור, נראה כי יש מקום לדון מחדש בכללי המותר והאסור בתחום הניטור, החיפוש והתפיסה של טלפון חכם בישראל. הגם שמצויים כיום בדין הישראלי מספר חוקים המעגנים את סמכויותיהם של רשויות האכיפה לחדור לטלפון החכם, והגם שהוראות אלה תוקנו לאורך השנים והותאמו לעידן המחשב, נראה כי הוראות אלה מיושנות ודורשות עדכון והתאמה למסגרת ההגנה הראויה על המידע האישי בטלפון החכם, בשים לב לחשיבות השמירה על פרטיותו של האדם ומעמדה החוקתי, מצד אחד, ולהיותו מכשיר ניטור רב עוצמה, מצד שני.

צורך זה נוגע בשינוי הוראות הדין המהותי והפרוצדורלי כאחד. במישור המהותי, יש לשרטט מחדש את גבולות סמכות החדירה לטלפון החכם (ההצדקות לחדירה; היקף החדירה; מגבלות החדירה ואיסוף המידע; ועוד). במישור הפרוצדוראלי יש לגבש מנגנונים דיוניים (כגון: זהות הגורם המאשר ובכירותו; אופיו וטיבו של ההליך הבוחן הרשאת חדירה; יכולת בקרה של ערכאת ערר; ועוד) המאפשרים פיקוח ובקרה ראויים בגין כל חדירה לקודש הקודשים של האדם.