דן מרגלית: בג"ץ חומת מגן בינלאומי
תפקידו של בית המשפט העליון אינו מסתכם רק בהכרעת סכסוכים קונקרטיים בין אזרחים, או בין השלטון לאזרחיו. בית המשפט העליון משמש "חומת מגן" כנגד דה-לגיטימציה בינלאומית ויפה שעת אחת קודם לחזק את מעמדו
מאת: דן מרגלית | מגזין בית המשפט!
מאז הכרזת העצמאות ב-1948 (ולמעשה עוד זמן רב קודם) נדרשה ישראל להישענות ניכרת על אהדה בזירה הבינלאומית, בעיקר על המדינות הדמוקרטיות. דוד בן גוריון מעולם לא התכוון לנהל מדיניות המבוססת על משפט מזלזל בשם "או"ם שמום", וגם התיאור של "עם לבדד ישכון" שמקורו בתנ"ך מעולם לא שיקף מציאות אפשרית למדינת היהודים.
ישראל חייבת לנהוג בזירה הבינלאומית כחקלאי בערוגת ירק. השקיה ודישון בלתי פוסקים. בפועל נהנתה ישראל בתחום זה מעצם היותה דמוקרטיה מוכחת. הבחירות הראשונות לכנסת התנהלו כבר בינואר 1949 בעוד הדי מלחמת השחרור ניכרים בה היטב. חופש העיתונות נשמר למעט ענייני ביטחון מובהקים, וכך לא רק בכנסת אלא גם בכינוסי רחוב ובהפגנות.
גורם מרכזי בגיבוש דמותה של ישראל כדמוקרטיה פעילה וראויה היה בית המשפט העליון. די לזכור כי כבר בשנותיה הראשונות של ישראל מנע בג"ץ מן הממשלה לפטר מורים בגלל השקפת עולמם (ד"ר ישראל אלדד מראשי לח"י ויריב מובהק של הממשלה נעזר בבג"ץ להגן על משרתו) או לסגור עיתון אופוזיציוני של הקומוניסטים שראה בעין רעה את ביקורו של שר החוץ האמריקני ג'ון פוסטר דאלס בארץ.
השינוי המתחזק במעמדו של בית המשפט העליון קיבל משמעות מכרעת לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967. היו לכך שני מאפיינים:
הראשון, התחזקות המשפט הבינלאומי אשר צמצם את הריבונות הבלעדית של מערכות המשפט במדינות רבות. עדות לכך היא הקשיים הנגלים עתה בהונגריה ובפולין. ממשלות לא-ליברליות בבודפשט ובוורשה פועלות לצמצום עצמאותה של מערכת המשפט, וכתוצאה מכך נתקלות ממשלות הונגריה ופולין בקשיים משמעותיים בקשריהן עם האיחוד האירופי.
רבים בליכוד פעילים בגרימת דה-לגיטימציה לבג"ץ ונעזרים בחוגים ימניים קיצוניים ובחרדים. אצל החרדים ההתנגדות לעליון מבוססת על כתבים דתיים. בליכוד ומפלגות הלווין שלו המניע הוא הרצון להסיר כל מגבלה להתפשטות היישובים היהודיים גם מעבר לגושי ההתיישבות, וכמובן להכביד על ניהול משפטו הפלילי של בנימין נתניהו, שכך או אחרת יגיע להכרעת העליון
השני, מאז מלחמת ששת הימים מצויה ישראל במצב אנומלי, שכן היא שולטת בעקבותיה ביהודה ושומרון ובאוכלוסייה פלשתינית הולכת וגדלה. נשיא העליון המנוח מאיר שמגר פתח את שערי העליון לפני הפלשתינים שאינם אזרחי ישראל וכמובן אינם מתגוררים בשטחים שבריבונותה.
עמדה זו שהחלה בשמגר ונמשכה ואף התחזקה בתקופות נשיאותם של אהרון ברק, דורית בייניש, אשר גרוניס, מרים נאור ועתה גם אסתר חיות משמשת אגב אורחא "חומת מגן" למדיניות החוץ הישראלית כנגד לחצים הולכים וגוברים של הפלשתינים במדינות המערב הדמוקרטי. עדות מכרעת, אבל בוודאי לא יחידה, היא פסק הדין של הנשיא אהרון ברק להצדקת בניית גדר ההפרדה. האמון הבינלאומי בשופט ברק חסך לישראל התדיינות חמורה בבית הדין הבינלאומי בהאג. העולם המשפטי, ובמידה מסוימת גם הדיפלומטי, אימץ לו כאקסיומה שבית המשפט העליון בישראל מגן על זכויות הפרט והאזרח של מי שנתון לשליטת ישראל לרבות האוכלוסייה הפלשתינית שביהודה ובשומרון.
מעמד זה שהוא נכס הגנתי שאין דומה לו הושג מפני שלא אחת קיבלו שופטי העליון עתירות של פלשתינים שטענו לקיפוח ולגזל של קרקעותיהם, ויישובים יהודיים נאלצו להתפנות ואדמות הוחזרו לבעליהן הערבים. דווקא עניין זה העלה את חמת המתיישבים היהודיים ביהודה ובשומרון, והם גייסו לעזרתם את הימין הקיצוני, שהלך והתרחק מהשקפת העולם הליברלית של מייסד הליכוד שומר החוק מנחם בגין, שכבר ב-1951 ייחל לבג"ץ מן הנוסח שהתפתח בשנות נשיאותו של ברק. יחסו העוין של הימין לבית המשפט העליון מעלה טענות מטענות שונות כאילו בג"ץ "שמאלני" וכאילו שופטיו מתמנים בשיטת "חבר-מביא-חבר" אף שהדבר אינו נכון מזה שנים רבות.
רבים בליכוד פעילים בגרימת דה-לגיטימציה לבג"ץ ונעזרים בחוגים ימניים קיצוניים ובחרדים. אצל החרדים ההתנגדות לעליון מבוססת על כתבים דתיים. בליכוד ומפלגות הלווין שלו המניע הוא הרצון להסיר כל מגבלה להתפשטות היישובים היהודיים גם מעבר לגושי ההתיישבות, וכמובן להכביד על ניהול משפטו הפלילי של בנימין נתניהו, שכך או אחרת יגיע להכרעת העליון.
מעמד העליון תלוי במערכת ההסתה המתנהלת נגדו בכנסת ועלולה להימשך לקיצוץ חוקי במעמדו, ובהרכב האנושי של חבריו. שני מרכיבים אלה מצויים עתה בצומת אחד. גדעון סער ניסה להגיע להסכמה באשר למינוי ארבעה שופטים לבית המשפט העליון, ולא צלח לפי שעה.
מה הקושי? בפועל קל להגיע לפשרה ולהסכמה כאשר מדובר במינוי ארבעה בעת ובעונה אחת. יש מקום לגמישות. אך שמרנים וליברלים מעוניינים לנצל את המינויים הכמעט סיטוניים האלה כדי לשנות את שיווי המשקל המתקיים עתה בעליון בין אלה לבין אלה.
איני נכנס לסוגיית זכויותיו של הפרט הישראלי בארצו. שר המשפטים לשעבר הפרופסור דניאל פרידמן רצה לצמצם את "זכות העמידה" של המבקשים לעתור לבג"ץ בנושא שאינו עניינם הפרטי המיוחד. אך גם מי שמתעלם מסוגייה זו מבין כי הרכב ימני-שמרני, שיעניק ביד רחבה היתרים לבניית ישובים יהודיים על אדמות פלשתיניות יקעקע את החומה שנבנתה בבית המשפט העליון משך שנים ארוכות, ובגישתו הליברלית חסך מישראל למצוא את עצמה על ספסל הנאשמים בבית הדין הבינלאומי בהאג.
גם הימין הלהוט להרחיב את ההתנחלות ללא מגבלת בג"ץ לא יוכל להתעלם מן הנזק שהוא מביא על כלל ישראל, ובתוך כך גם על מפעל ההתיישבות.
מגזין בית המשפט!
