מנעה הברחת נכסים במיליונים
השופטת חנה פלינר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב פסקה כי העסקאות שביצעה גרושתו של איל נדל"ן לשעבר, למכירת וילה בסביון ושתי דירות בכ-3.5 מיליון שקל, בוצעו בהיותה חדלת פירעון, ולכן הורתה על ביטול מכירת הנכסים והעברתם לנאמנים
מאת: שלמה בן ברוך I מגזין בית המשפט!
בספטמבר 2018 ניתן צו לכינוס נכסיה של פושטת הרגל בילה קחטן, גרושתו של איל הנדל"ן שירד מנכסיו. הצו ניתן לבקשת נושיה, לאחר שמיליוני שקלים שהיו ברשותה נעלמו. במאי 2019 היא הוכרזה כפושטת רגל ובעקבות כך הוגשו נגדה תביעות חוב בסך כולל של 6 מיליון שקל. לטענת הנאמנים, היא לא עמדה בצו התשלומים שהושת עליה. בנוסף, התגלה כי בעת שהייתה שקועה בחובות ובהלוואות ללא יכולת החזר, חתמה על הסכמי מכר עם יעקב עזרן, אשר לשיטת הנאמנים, מדובר בעסקאות מכר מקרקעין שהן למעשה עסקאות למראית עין ויש להורות על ביטולן: הדירה ברמת גן לעזרן תמורת 1.3 מיליון שקל; את הדירה באשדוד מכרה לו תמורת 900 אלף שקל; הווילה בסביון נמכרה לו בפחות מ-1.4 מיליון שקל.
השופטת פלינר טענה כי גרסת עזרן לגבי מצבה הכלכלי של המוכרת הייתה גרסה מתפתחת ומתגלגלת, והגרסה האחרונה שלו היתה גרסה שנוסחה במיוחד לצורך הליך זה. עוד ציינה ביחס לעזרן כי הלה לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שבעת כריתת העסקאות החייבת יכולה הייתה לפרוע את כל חובותיה מבלי להיזקק לשלושת הנכסים נשוא העסקאות
הטענה היא כי מכירת שלושה נכסים יקרי ערך, בתקופה כה קצרה וסמוכה, לאותו אדם היא נדירה מאד. נראה כי מדובר במכירת חיסול - באופן בו החייבת נפטרה באופן מידי מנכסים יקרי ערך, כדי לסלק חובותיה. בדיעבד התברר כי לא הייתה כל כדאיות כלכלית במכירת הנכסים במחירים אותם עזרן רכש, וגם לא היה די במכירת הנכסים כדי להביא לסילוק ההתחייבויות שנטלה על עצמה המוכרת. הנאמנים טוענים שהוכח שהתמורה ששולמה בכל אחד מהסכמי המכר אינה ראויה. לטענתם, הוכח כי המוכרת הייתה במועד ביצוע העסקאות חדלת פירעון ושהקונה עזרן ידע על כך בזמן אמת. לשיטתם, הוכח כי העסקאות בוצעו תוך ניצול מובהק של מצוקתה ושל מערכת היחסים התמוהה שנרקמה ביניהם.
השופטת חנה פלינר קבעה כי הנאמנים עומדים בתנאי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי "העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה, וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה". במילים אחרות, לנאמנים עומדת עילה לביטול העסקאות של שלושת הנכסים.
השופטת פלינר פסקה כי "מהראיות שהונחו בפניי, החייבת רחוקה מלהיות תמימה או נוחה לניצול. המשיב תיאר אותה כאשת עסקים ממולחת ולא ישרה. החייבת עצמה בחקירתה בפני הנאמנים טענה לקיום הסכמות אחרות עם המשיב, שלא בא זכרן בהסכמים, ולטענתה המחירים שצוינו בהסכמים אינם משקפים את התמורה; החייבת טענה בפני הנאמנים כי היו הסכמות בינה לבין השיב לפיהן הנכסים ימכרו ותמורתם יחולקו שווה בשווה בין המשיב לבין החייבת". בנוסף הדגישה כי "לא יהא זה נכון להציג את החייבת כקחטן ומנוצלת; מאידך, גם אין כל מקום להציג את עזרן כמי שנוצל על ידי החייבת, נעשק על ידה, נטמן לו פח וכו'. דומה כי המפגש בין השניים שירת כל אחד את האינטרסים האישיים שלו - החייבת מממשת נכסים ומקבלת לידיה תמורה לה היא זקוקה נואשות; המשיב "קונה בזול" את נכסי החייבת, נכון לקחת על עצמו סיכונים בתקווה שביום מן הימים נכסים אלו יניבו רווחים נאים. יהא נכון לומר שכל אחד מהשניים ניצל את השני למטרותיו הוא ואין מקום להורות על ביטול ההסכמים מחמת ניצול או עושק של החייבת".
השופטת פלינר טענה כי גרסת עזרן לגבי מצבה הכלכלי של המוכרת הייתה גרסה מתפתחת ומתגלגלת, והגרסה האחרונה שלו היתה גרסה שנוסחה במיוחד לצורך הליך זה. עוד ציינה ביחס לעזרן כי הלה לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שבעת כריתת העסקאות החייבת יכולה הייתה לפרוע את כל חובותיה מבלי להיזקק לשלושת הנכסים נשוא העסקאות. השופטת פלינר קבעה לגביו כי "מדובר באיש עסקים מתוחכם, אשר מנצל הזדמנויות עסקיות שנקרות בדרכו עת אנשים נקלעים למצוקה ומבקשים לממש את רכושם, לעיתים בנזיד עדשים".
לאור כל זאת, פסקה השופטת פלינר כי הנאמנים הוכיחו כי עומד לטובתם ביטול הענקות של שלושת הנכסים וחייבה את עזרן בהוצאות משפט בסך 25 אלף ש"ח.
מגזין בית המשפט!
