סכנת הרחבת גבולות המשפט הפלילי וטשטושם
אחד היעדים המרכזיים שהכריז עליהם שר המשפטים גדעון סער, עם כניסתו למשרד המשפטים, היה צמצום גבולותיו של המשפט הפלילי. שמירה על הגבולות הראויים של המשפט הפלילי הינה משימה לאומית והיא מוטלת באופן משותף על המחוקק, על בתי המשפט ועל רשויות אכיפת החוק
ד"ר יניב ואקי | מגזין בית המשפט
עד למאה ה-19 היה המשפט הפלילי המקובל ממוקד ומוגבל למספר מועט מאוד של עבירות שיוחדו לתופעות אנטי-חברתיות חמורות, ואשר הפרתן גררה אחריות פלילית כבדה, סנקציה כבדה, ובדרך כלל – גם קלון חברתי. ואולם, מאז המאה ה-19 ועד היום חלו שינויים מרחיקי לכת בהיקפו של המשפט הפלילי, וקשה כיום לאתר תחום עשייה אנושי שאינו רצוף הוראות, כללים ואיסורים הנאכפים באמצעות המשפט הפלילי.
מחקרים מהארץ ומהעולם מצביעים על כך כי בתקופה המודרנית לא ניתן משקל מספיק לעקרונות המגבילים את גבולות פריסתו של המשפט הפלילי. לאור כך, כבש לו המשפט הפלילי שטחים חדשים והתפשט מעבר לגבולות הראויים, לדוגמה באמצעות הטלת אחריות בהיעדר מחשבה פלילית (עבירות רשלנות), באמצעות הטלת אחריות תוך ויתור על הוכחתה של מחשבה פלילית (עבירות אחריות קפידה), באמצעות הגדרות מעורפלות של העבירה הפלילית, תוך עשיית שימוש במושגי "שסתום", וכן באמצעות חקיקה המגדירה עבירות חדשות ב"סיטונות". רבים רואים בצמיחה זו של המשפט הפלילי חריגה אל מעבר לתפקידו הקלאסי וההיסטורי.
לאחרונה אף נתבשרנו כי הוקם צוות בראשות מנכ"ל המשרד, ערן דוידי, לצמצום העבירות הפליליות וזאת במטרה "להגיע לנקודת איזון חדשה ביחסים שבין המדינה כתובעת לבין אזרחיה"
להתרחבות יתר של המשפט הפלילי עלולות להיות תוצאות בלתי רצויות רבות. פרט לפגיעה בזכויות אדם חוקתיות – כגון זכות הפרט לחירות ולאוטונומיה, יש בכך כדי להוביל לשימוש בלתי מבוקר שעושות בו רשויות התביעה; טעויות רבות יותר באכיפתו ובהוצאתו לפועל של המשפט הפלילי; אכיפה בלתי יעילה, שכן ככל שהמשפט הפלילי ברור פחות – נלכדים ברשת גם אלה שאינם מודעים לכך שהתנהגותם נופלת בגדרו של איסור פלילי; השקעת משאבים מיותרים על חשבון אכיפה בתחומים חיוניים וחשובים אחרים; ואחרון, שימוש סיטוני במשפט הפלילי הוא בבחינת "תפסת מרובה, לא תפסת" – הוא מביא לשחיקת הסטיגמה שבעצם השימוש במושגים "עבירה" ו"עבריין".
לאחרונה אף נתבשרנו כי הוקם צוות בראשות מנכ"ל המשרד, ערן דוידי, לצמצום העבירות הפליליות וזאת במטרה "להגיע לנקודת איזון חדשה ביחסים שבין המדינה כתובעת לבין אזרחיה". שמירה על הגבולות הראויים של המשפט הפלילי היא משימה לאומית והיא מוטלת באופן משותף על המחוקק, על בתי המשפט ועל רשויות אכיפת החוק. על הרשות המחוקקת לחוקק עבירות באופן מתון וזהיר, תוך שמירה על ארבעה תנאים עיקריים – שימוש במשפט הפלילי כמוצא אחרון; צמצום תפקידו של המשפט הפלילי רק למניעת התנהגות שהיא מזיקה מבחינה חברתית ואשר מסבה נזק לאחרים; שימוש במשפט הפלילי רק אם יש ביכולתו למנוע את סוג ההתנהגות החשודה או, לפחות, לצמצמו; שימוש במשפט הפלילי רק אם יש בו לגרום ליותר תועלת מנזק (לפירוט ראו, יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין, פרק 3 (כרך א, 2014)). נוסף לכך, ניתן לאמץ מדיניות של דה-קרימינליזציה כלפי עבירות מסוימות והוצאתן מהאפיק הפלילי וקביעתן כעבירות מינהליות. נוסף לכך, קיימים כלים לתיחום המשפט הפלילי גם בידיה של הרשות השופטת, כגון: שימוש בסייג של "זוטי דברים"; פיקוח שיפוטי באמצעות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו על איסורים פליליים בשל הפגיעה בזכויות חוקתיות; ואילו בידי רשויות התביעה הכוח לפעול לשינוי הסטנדרטים הנדרשים לצורך העמדה לדין פלילי.
