תופעת האלימות במשפחה היא "מכת מדינה" ובתי המשפט עושים לאל ידם כדי לתרום תרומה לצמצום התופעה המכוערת הזו. השופט עודד מאור מבית המשפט המחוזי בתל־אביב מחדד את תפיסת העולם השיפוטית במסגרת מלחמת המערכת המשפטית כנגד תופעה זו.

מגזין בית המשפט!

                                           ▪  ▪ 

בית המשפט המחוזי בתל־אביב, בהרכב שלושה שופטים שגיא, טופף ומאור, גזר לאחרונה את עונשו של נאשם ל-14 שנות מאסר בגין ניסיון לרצח של בת זוגתו ופיצויים בסך 150 אלף ₪ (תפ"ח 22963-11-19 מדינת ישראל נ' פרידריך). פסק הדין מתאר את ניסיון הרצח המזעזע, בין השאר, בתיאור כי הנאשם "החל לדקור ולחתוך אותה בפלג גופה העליון, לרבות בצווארה, בבטנה, בחזה ובמותנה" ורק בזכות תושייתה וכושרה הגופני הצליחה להימלט ולהינצל בעור שיניה.

בפסה"ד דנן בלט פסיקתו החשובה והמעניינת של השופט עודד מאור. השופט מאור, שהצטרף לפסיקתו של השופט שגיא, מתאר בפסק דינו את שאט הנפש המשפטי בהתנהלותו של הנאשם כלפי המתלוננת "בניסיונו של הנאשם להביא למותה של המתלוננת, הוא לא רק ביקש לפגוע בזכותה לחיים ולשלמות גופה, אלא לטעמי, התנהגותו מבטאת שלילה מוחלטת של אנושיותה של המתלוננת, מנקודת מבטו של הנאשם – התוקף". השופט מאור הדגיש בפסק הדין את הפער העצום שבין ברית הנישואים המקרב בין בני הזוג והמחייב אותם לכבד, במלוא מובן הביטוי, איש את רעהו, לבין ניסיון הרצח המטשטש את 

"בבוא בני זוג בברית הנישואין, או בהחלטה לחיים משותפים, מתחייבים הם האחד כלפי השני, בין היתר, לחיות חיי שיתוף הדדיים ולנהוג בכבוד האחד בשני, ולצד זאת, גם לשמור ולכבד את זכותו האישית של כל אחד מהם כאדם, להחליט על מעשיו ומאווויו בהתאם לבחירותיו ולפעול בהתאם לבחירות אלה, היינו - לכבד את הזכות האישית של בן או בת הזוג לאוטונומיה, כפי שהוא ביטא בפסקה הבאה:

"בבוא בני זוג בברית הנישואין, או בהחלטה לחיים משותפים, מתחייבים הם האחד כלפי השני, בין היתר, לחיות חיי שיתוף הדדיים ולנהוג בכבוד האחד בשני, ולצד זאת, גם לשמור ולכבד את זכותו האישית של כל אחד מהם כאדם, להחליט על מעשיו ומאווויו בהתאם לבחירותיו ולפעול בהתאם לבחירות אלה, היינו - לכבד את הזכות האישית של בן או בת הזוג לאוטונומיה, כפי שהוא ביטא בפסקה הבאה: זכותו זו של אדם לעצב את חייו ואת גורלו חובקת את כל ההיבטים המרכזיים של חייו [...] יש בה ביטוי להכרה בערכו של כל אדם ואדם כעולם בפני עצמו. [...] בין הזכות לאוטונומיה, לכבוד האדם ולחופש הבחירה הטמון בו, עובר חוט שלא ניתן לנתקו. מעבר לאפשרות הבחירה, האוטונומיה כוללת גם רובד נוסף הנוגע לזכותו של אדם כי יעזבוהו לנפשו; אלימות מֵפרה באופן הבוטה ביותר את זכותו זו של האדם והיא שוללת ממנו את הזכות הראשונית לשלמות נפשית וגופנית המוגנת בסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

בסוף דבריו מדגיש השופט מאור כי " אלימות - כל אלימות - כלפי בת זוג מחלחלת ופוגעת בלשד עצמותיה של הזכות לאוטונומיה [...] אלימות במשפחה היא רעה חולה, ועל בתי המשפט לפעול להגן על קורבנותיה ולעמוד באופן נחרץ ונטול פשרות לצד הקורבנות [...] יידע כל אדם הנוהג באלימות כלפי בת זוגו או בן משפחה שישלם מחיר אישי כבד, וחירותו תישלל ממנו לשנים ארוכות, וזאת לצד מחיר חברתי הנלווה לכך".

נראה שבית המשפט המחוזי בתל־אביב עמד בהצהרתו.