שמירת הלשון כתנאי ליוקרת המקצוע

מפורסמים דברי רבי אלעזר בן עזריה במסכת אבות: "אם אין תורה, אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ, אין תורה״. הדבר נכון גם במסגרת מקצוע עריכת הדין, המתכבדת בהתנהגותם הראויה, ולא פחות מכך, בלשונם הנקייה, של חברי הפרופסיה – עורכי הדין

מאת: פרופ׳ מוחמד ותד | מגזין בית המשפט

כחלק מהגדרת הפעילות המשפטית של עריכת-הדין כפרופסיה, להבדיל ממקצוע, מתחייבת מאליה הגזירה השווה כי עורך-הדין מחויב למחויבות חברתית. זאת משום שהפרופסיה המשפטית, באופן מיוחד, שואבת את חיותה מהחברה ומהאמון שזו מעניקה לציבור עורכי-הדין. הנחת היסוד צריכה להיות, כי הפרופסיה המשפטית טובלת כל כולה בערכים של נאמנות, הגינות, יושר, נימוס וכבוד לזולת. ניקיון כפיים, הגינות, נאמנות ומסירות הם בחזקת כישורים אישיים הכרחיים למי שבחר לעסוק בעריכת-דין. בלעדי אלה, הוא לא כשיר לעסוק בעריכת-דין. כעיני המונה ליזה כך הן מטרות דיני האתיקה המקצועית; מביטות בצופה בהן מכל זווית, ובוחנות אותו לִפְנַי וְלִפְנִים. עת מוסמך אדם לעסוק בעריכת-דין, עיני הפרופסיה המשפטית משדרות מסר חד וברור, כדברי בית המשפט בעמ"מ 9/55 ״פלוני המוסמך הגון הוא וראוי לכך, שהציבור ייתן בו אמון בתחומי מקצוע המשפט ובכל הכרוך בו ומסתעף ממנו״.

כאשר עוסקת הפרופסיה המשפטית בשאלת אמון הציבור בה, עניין לה באימון המצרפי של הציבור בכלל עורכי-הדין ברמה המופשטת, ולא בעורכי-דין קונקרטיים. עורכי-הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. בהתאם, עורך-דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו עצמו, אלא פוגע בתדמיתה של הפרופסיה המשפטית כולה. שמירה קפדנית אפוא על הרמה האתית של הפרופסיה המשפטית תוסיף כבוד לא רק לפרופסיה כולה אלא גם לכל אחת ואחד, כחברי פרופסיה זו.

שמירה קפדנית על הרמה האתית נוגעת לא רק למעשים אלא גם לאופן ההתנסחות. הצטרפות לפרופסיה המשפטית היא זכות בפני עצמה; ממנה נגזרות זכויות משנה רבות. בצד זכויות אלה נושא עורך-הדין בצִקלונו חובות אתיות מגוונות. עם חובות אלה נמנית החובה של עורך-הדין לטעון את טיעוניו, בכתב ובעל-פה, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי.

במישור המושגי, השפה המשפטית משקפת בהכרח תרבות ייחודית של הפרופסיה המשפטית; תרבות יוקרתית, מכובדת ואצילית. התדרדרות השפה המשפטית משמעה, בהכרח, התדרדרות יוקרתה, אצילותה, וכבודה של הפרופסיה המשפטית, וכנגזרת גם של החברים הנמנים עימה. במישור המעשי, עבור עורך-הדין השפה היא לחם חוקו. בעזרתה, הוא מנהל את יחסיו עם לקוחו, הצד שכנגד ועורך דינו, בית-המשפט ורשויות המדינה. בעזרתה הוא יכול לשכנע; וזה עיקר עיקריו של העיסוק בעריכת-דין – הכוח לשכנע. ואם בכוח עסקינן, הכרח לזכור את החובה לנהוג בכוח זה בזהירות רבה. שכן, "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" (ספר משלי: יח, כא).

פרופ׳ מוחמד ותד, דיקאן בית-הספר למשפטים, המכללה האקדמית צפת

הכותב משמש גם בתור סגן נשיא בית-הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין בישראל, מחוז צפון