פיילוט משפטי בתחום "תביעות פח"
יוזמת נשיאות בית המשפט השלום בתל-אביב לריכוז "תביעות פח" של משרדים גדולים אצל הרשם הבכיר אבנר יפרח מתקבלת ברגשות מעורבים. המשתתפים בפיילוט טוענים כי היוזמה מבורכת – אך הביקורת מתוך המערכת על חשש לניגוד עניינים מתגברת
מאת: שלמה בוצ'צ'ו | מגזין בית המשפט!
"תביעות פח" הן תביעות בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבים בעקבות תאונות דרכים, וכיום קיימים עשרות משרדים בישראל העוסקים בנושא זה. מתוך שיחות שערך מגזין בית המשפט עם עורכי דין מן השטח התגלה כי נשיאות בית המשפט השלום בתל-אביב החל בפיילוט, לפיו ארבעה משרדים גדולים, העוסקים בתיקי "תביעות פח", ירכזו את תביעותיהם אצל שופט אחד בבית המשפט השלום בתל-אביב כדי להקל עליהם את העומס והפיזור של התיקים בערכאות שונות. משרדי עורכי הדין ביוזמה הזו הם אלי הישראלי, שרגא בודה, עומרי יוספי ואילנה גולדרט.
מסתבר כי הסדר היא פרי יוזמה שמקדמים נשיא בית המשפט השלום בתל-אביב, השופט צחי עוזיאל, עם השופטת סיגל דומיניץ. התיקים מרוכזים אצל הרשם הבכיר אבנר יפרח. המשתתפים בפיילוט מברכים כי ריכוז התיקים מאפשר להם לקדם באופן יעיל את ייצוג לקוחותיהם ולחסוך זמן רב בין הדיונים השונים. עם זאת, יש שקובלים כי משרדים אלו לא עברו מכרז כלשהו, אלא נבחרו ככל הנראה בגלל גודלם והיקף התיקים הרב שיש להם בנושאים אלו – דבר שמגדיל את כוחם ומקפח את המשרדים הקטנים.
המשרדים הקטנים, שהיקף התיקים שלהם קטן ממילא – לא יקבלו את יומם בבית המשפט בתל אביב ויצטרכו בלית ברירה לפנות לבית המשפט בפ"ת. יש אף הטוענים כי התנהלות כזו מעלה ניחוח של ניגוד עניינים
המבקרים טוענים גם כי מהלך כזה, המרכז את "תביעות הפח" אצל שופט אחד יוצר רושם של עבודה רבה בבית המשפט השלום בתל-אביב, ולכן יידרש לתקנים ומשאבים כספיים נוספים. בנוסף, מצב כזה יוצר תלות של המערכת בארבעת המשרדים הגדולים והשופט המנהל דיונים אלו יידרש ליישר קו עמם מהחשש שהללו יעזבו לבית משפט אחר. מיזם זה יוצר לחץ על השופט שכן אם לא יעשה כך – יחליפו אותו, כדי שמשרדים אלו ימשיכו לנתב את התיקים הללו במשרדם לבית המשפט השלום בתל-אביב. לעומת זאת, פיזור בין השופטים יוצר שוויון וממעט את החשש להתנהלות לא תקינה מול משרדי התובעים. במילים אחרות, המשרדים הללו תפסו את בית המשפט השלום כבן ערובה – שכן שאיפת הנהלת בית המשפט השלום הוא להגדיל תקנים.
חבר מערכת מגזין בית המשפט שוחח עם עורכי הדין מארבעת המשרדים המשתתפים במיזם כדי להבין כיצד המנגנון פועל. עו"ד עומרי יוספי טוען כי: "13 תיקים ביום אחד אצל כבוד הרשם אבנר יפרח. אני מייצג חברות תחבורה ציבוריות. אנחנו מגישים תביעות בתל אביב. כאשר אנו מגישים את התביעות בקשנו שזה יהיה אצל גורם אחד. לכן הנשיא צחי עוזיאל עזר והקצה לנו את הרשם אבנר יפרח שקיבל את הפיילוט. יהיו איתו ביום אחד 13 דיונים. הארבעה [משרדים] נבחרו על ידי מספר כמות תביעות שעורך הדין מגיש וכך נבחר עו"ד". גם שיחה עם עו"ד אילנה גולדרט מאשרת כי אלו פני הדברים: "נקבעו לי 13 תיקים אצל הרשם יפרח. רעיון מבורך של השופט צחי עוזיאל של יעילות בתיקים שהרי נסגרים רובם ב79א".
"היום דיברתי עם הסגנית של צחי עוזיאל והבנתי שזה עובד לא רע" מציינת אחת מיוזמות הפיילוט. "יש כאלה עורכי דין שלא אוהבים את זה במיוחד. לא כולם אוהבים לשבת אצל שופט אחד עם כל התיקים. מצד שני זה חסכון לעורכי הדין וגם למערכת".
עו"ד אחר ציין מארבעת המשרדים מספר כי "הפיילוט הזה קם באמצעות צחי עוזיאל וסיגל דומיניץ שמנהלת את המחלקה. אנחנו מצידנו פעלנו על מנת להביא לסיום תיקים בבתי המשפט". במענה לשאלה מי בחר את ארבעת המשרדים הללו התשובה הייתה: "אנחנו בחרנו אותם ביחד, באופן אקראי. המזכירה בבית המשפט בתל אביב הוציאה לי כמה תיקים ובחרנו מתוך אלו שמגישים הכי הרבה תיקים. בכל מקרה, הרעיון מצוין כי עורכי הדין יודעים שהם יכולים להתארגן ליום דיונים אחד אצל אותו שופט".
כאמור, המבקרים טוענים כי ארבעת המשרדים הללו נהנים מיעילות מערכתית לאין ערוך, מה שיוצר מוניטין טוב כלפי הלקוחות השונים, שעשויים לזלוג בתביעתם בעיקר למשרדים אלו. המשרדים הקטנים, שהיקף התיקים שלהם קטן ממילא – לא יקבלו את יומם בבית המשפט בתל אביב ויצטרכו בלית ברירה לפנות לבית המשפט בפ"ת. יש אף הטוענים כי התנהלות כזו מעלה ניחוח של ניגוד עניינים. ראשית, לא היה מכרז לגבי בחירת המשרדים בפיילוט הזה. שנית, העדר פיזור התיקים פוגע גם בשופטים האחרים – ולמרוץ לתחתית, במסגרתו מי שהמערכת רוצה בטובתו, יזכה לדון במסגרת הפיילוט. רביעית, ארבעת המשרדים הגדולים יכולים ליצור מעין קרטל של "תביעות פח" ולייצר מסגרת משותפת של אינטרסים, אותה האזרח הפשוט לא מכיר ולא מודע כי שכר הטרחה שהוא משלם לא משקף את המאמץ הנדרש מצד משרדים אלו. לפי אלו הקובלים על מהלך זה, "פיילוט" זה מכבסת מילים להעדר שוויון בין משרדי עורכי הדין ובין השופטים עצמם.