סיפור חייו של עו"ד קמיל עטילה, מנהל המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, מתאר אישיות המיוחדת. הילד שגדל למרגלות הר מירון למשפחה דרוזית בת 14 נפשות ועד לבכיר בפרקליטות המנצל את ידיעותיו בתחומי המשפט והכלכלה כדי לצמצם פגיעה במשק המדינה. סיפור של חריצות, ציונות ומצוינות

מאת: שלמה בוצ'צ'ו | מגזין בית במשפט

                               ▪  ▪  ▪

עו"ד קמיל עטילה (49) מכהן כמנהל המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחלקה זו - ובמחוזות שתחתיה - מתנהלים תיקי המיסוי המשמעותיים במדינה, בהיקף של כ-30 מיליארד ש"ח, ובהם מחלוקות מס חשובות. הוא החל את דרכו המקצועית כפרקליט צעיר במחלקה הפיסקאלית, ובהמשך כפרקליט בכיר ומינואר 2016 הוא משמש בתפקיד הבכיר במחלקה הפיסקאלית. בעבודתו ייצג את המדינה בתיקים מרכזיים, ובהם תיק ורד פרי, תיק פישמן, מיסוי טובות ההנאה שקיבל ראש המשלה לשעבר נתניהו בבית בקיסריה, תיק מוזס וארקין, גבריאלה שלו ועוד.

סיפור מינויו של עו"ד עטילה למנהל המחלקה הפיסקאלית מבטא את אופיו המיוחד. הוא הראשון שמונה לתפקיד של מנהל מחלקה ישירות מדרגה של סגן בכיר בפרקליטות. המסלול הרגיל הוא 'סגן בכיר', סגן בכיר א', ממונה, ראש תחום, ורק אז מנהל מחלקה; אבל עו"ד עטילה, כסגן בכיר, ניגש ישירות להתמודד על המכרז של המנהל. ככל הנראה בגלל גילו הצעיר (הוא היה הצעיר מבין אלו שהתמודדו על התפקיד) הוועדה דחתה את בקשתו – אך הוא לא אמר נואש ולאחר ניהול מאבק משפטי נגד אחד מחברי הוועדה שלא נימק את התנגדותו לקבלו לתפקיד שהתאים לכישוריו – מונה למנהל המחלקה. למכרז הוא הגיע עם רקע מקצועי עשיר: הוא בעל תואר ראשון במשפטים ובחשבונאות מהאוניברסיטה העברית ובעל תואר שני במשפט מסחרי מאוניברסיטת ת"א ואוניברסיטת ברקלי. הוא כיהן בתור חבר דירקטוריון, יו"ר ועדת הביקורת ויו"ר ועדת הכספים בחברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים). הוא היה נציג שר המשפטים במועצת יועצי המס ויו"ר ועדת האתיקה וועדת ההתמחות של המועצה. באחת הראיונות הוא מספר כי הסאגה שליוותה את מינויו לתפקיד העיבה מעט תחילה על הקשר עם שי ניצן, פרקליט המדינה היוצא, ובכל זאת הם הצליחו לבנות מערכת יחסים טובה שתשרת את המדינה.

עו"ד קמיל נולד בבית ג'אן, כפר דרוזי למרגלות הר מירון, למשפחה ברוכת ילדים - תשעה אחים ושלוש אחיות. אימו הייתה עקרת בית שגידלה את 12 הילדים ואביו היה שוטר. הוא מספר כי הערך המרכזי בביתו היה החינוך למצוינות ללא פשרות. אביו היה מגיע לבית ספרו פעמיים בשבוע עם מדי שוטר כדי לעשות לו ולאחיו ביקורת בכיתה ובין השאר היה שואל את המחנך אם עמדו בכל המשימות. המסר בבית היה ברור: חייבים להצטיין. לצד זה הוריו חינכוהו לאהבת הארץ ואהבת האדם. ניכר שהמסרים חלחלו בהצלחה. הוא וכל אחיו שירתו כקצינים בצה"ל. חלקם גם עובדים בשירות הציבורי כמו תא"ל פארס עטילה, ראש המנהל האזרחי; יאסר עטילה, עד לאחרונה סמנכ"ל המדיב בערבית (טלוויזיה ורדיו) בתאגיד כאן וכמאל עטילה – דובר במשרד החינוך. גם אשתו, עו"ד ערין ספדי עטילה, עושה חיל בשירות הציבורי ומשמשת בתור ממונה במחלקת בג"צים – ושניהם מתגוררים כבר יותר מחצי יובל בירושלים עם שני ילדיהם.

עו"ד עטילה מעיד על עצמו כי "כמנהל המחלקה הפיסקאלית, אם משהו מדיר משינה מעיני, פשוטו כמשמעו, הוא תופעת החשבוניות הפיקטיביות". הוא מגדיר זאת בתור 'אבי אבות הטומאה כשמדובר בעבריינות כלכלית'. בעבר הוא התייחס לתופעה זו וכינה את זה "רעה חולה, אך ״הרשות״ נתונה". וכך הוא מסביר: "זו "מכת מדינה" נוכח הקלות הבלתי נסבלת של הביצוע, לעומת הקושי הבלתי יתואר של הגילוי. אין פשוט מהנפקת חשבוניות מס פיקטיביות כאשר הנזק הגלום בכך לקופה הציבורית, ולמעשה לכל אחד ואחד מאיתנו - הוא עצום. נזק זה מוערך באופן שמרני, על פי אומדנים מקובלים והצלבה בין החשבונאות הלאומית לסל הגבייה בפועל, בין 9 ועד 60 מיליארדי שקלים לשנה (לפי מודלים כלכליים שונים). השימוש בחשבוניות מס פיקטיביות פוגע בכל אורחות החיים, ולמעשה, בכל נימי המשק והכלכלה. הוא פוגע בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול המס ומוביל להגדלת הנטל המוטל על הנישומים מצייתי-החוק". עו"ד עטילה מסכם ואומר כי "תופעה זו פוגעת בתחרות ההוגנת ובאמון בין הציבור לבין השלטון האחראי על גביית המס ולו השלכות קשות גם בתחום הלבנת ההון". עם זאת, טוען עו"ד עטילה, ״הרשות נתונה״. כך הוא מסביר: "התמודדות עם רעה חולה זו, הפוגעת כאמור בכלל המשק, מצריכה פעילות משולבת של הציבור, של רשות המיסים, של הפרקליטות ושל גורמים נוספים ובהם המשטרה ורשות התאגידים. ללא שילוב ידיים יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לעקור את התופעה מהשורש, להבטיח ענישה מחמירה במישור הפלילי ולהביא לכך שסכומי הכסף הנגזלים מהמדינה יושבו אליה, במישור האזרחי. אין לכחד כי המדינה עושה מזה שנים רבות מאמצים כבירים כדי להיאבק במכת החשבוניות הפיקטיבית. אך מסתבר כי בכך לא די ועל כן אין להתפלא שההצלחה עוד רחוקה".

משיחות עימו ניכר שהסוגייה בנפשו וכי יש לו פתרונות טובים – המשלבים את ידיעותיו בתחום המשפט והכלכלה. הוא מדגיש כי הצעת פתרון משפטי-כלכלי בלבד לא תועיל ללא התגייסות המערכת המדינית להקצאת משאבים לצמצום התופעה בד בבד להתגייסות הציבור להוקיע את הרעה החולה. ללא ספק, עו"ד עטילה בא לעבוד – ולא יגזים מי שיטען כי הוא "אוצר מדינה" או האיש הנכון במקום הנכון.